פיטר

לפיטר יש כאן חור שחור אינסופי בצורה של האנה.
כשאני פוגש אותו אני לא מבין את זה, כי זה קורה שנים לפני שנולדה לי לילי. לפני שפגשתי את הדר אפילו.
וזה לא שאז לא הרגשתי שכואב לו, וזה לא שעכשיו אני באמת מבין עד כמה.
טפו!
חמסה-חמסה-חמסה, מלח-מים, מגן דוד, אש תמיד, צלב, כוכב, פטיש-מגל, חצי ירח –
כל מה ששומר עלייך בריאה ובחיים, אני לוקח.
אני לא שוכח
את פיטר מתלקח,
שר ומנגן כמו...
אפאחד שפגשתי קודם או מאז כל כך מקרוב.
פיטר מנגן ושר כי השירים הם כל מה שנשאר, הם הדבר
היחיד שבאמת יש לו בעולם הזה.
הם, ורק הם, השטח המוכר של מי שבכל מקום שבו ידרוך הוא זר, לנצח.
או לפחות כל עוד הוא מתהלך לו על האדמה הזאת,
עם חור שחור ואינסופי.
הוא אנגלי שלא אוהב אנגלים ולא אוהב את אנגליה, שעקב טעות קוסמית מוזרה, נולד בשוודיה למשפחה שוודית וחשב שאולי גם הוא שוודי עד גיל עשרים וארבע. כנראה בגלל זה הוא חי בלונדון, עם אמא של האנה- ניוזילנדית בשם קלאודיה. הם כבר מזמן לא ביחד.
אז,
כשנפגשנו,
הם היו,
וביום השנה הראשון לתינוקת שכבר לא תהיה בת שנתיים, הם החליטו להיות במקום הכי רחוק מהבית והכי קרוב לאלוהים.
פיטר לא מאמין באלוהים,
למרות שהוא מציץ לו מבין האצבעות כשהוא פורט ללא מפרט,
הוא מתנער ואז אומר:
But Yoav, there's nobody there!
No one who cares
No one who stares down at you, hearing your prayers
Or collecting your tears.
You live, then you die, and that's all there is.
That's it.
And only when you accept and admit,
You realize the true meaning of NOW.
Now…
You'll roll and I'll open the beers.
Cheers.
It's going too far,
So shut up and play yer guitar!
הוא שותה כמויות מסחריות של בירה הודית רעילה,
שיש בה כמויות מסחריות של גליצרין,
כי אי אפשר כל היום וכל הזמן רק לאלתר ולנגן שירים.
בסוף הערב נותרת על החוף ערוגה של בקבוקים ריקים,
עם חור באמצע, בצורה של פיטר עם גיטרה.
בתוך כל בקבוק יש בדל של ג'ויינט,
כי אי אפשר כל היום וכל הזמן רק לשבת לנגן, לשיר ואז לשתות.
הוא לא רוצה לנגן בלוז של שתיים עשרה תיבות – מעדיף לאלתר על שני אקורדים.
כשפיטר מאלתר על שני אקורדים, נפתחת דלת לממד אחר. האש קופאת, הים בוער, הירח מתמתח והזמן עצמו עוצר להאזין.
כי כשפיטר מאלתר על שני אקורדים, לעולם נדמה ששני אקורדים הם כל מה שיש בו.
אבל גם בתוך עולם שכל מה שיש בו זה שני אקורדים, יש גם חור שחור אינסופי בצורה של האנה. כשאני מנגן אתו אני מרגיש משהו, אבל לא מבין את זה. או לא מבין שזה מה שאני מרגיש.
אבל מבין טוב מאוד ש
יש אנשים שמשאירים לך על הלב טביעת אצבע שלא יורדת.