א​ב​נ​י​ם ב​נ​ע​ל​י​י​ם

by yoav talmor

/
  • Streaming + Download

    Includes unlimited streaming via the free Bandcamp app, plus high-quality download in MP3, FLAC and more.

      ₪30 ILS  or more

     

1.
המשהו 04:27
משהו נכנס הביתה דרך הכיור מתגנב לאפלולית המזווה ומחכה לרגע בו כבה האור כדי לתקוף מתוך האורז והתה. אני אף פעם לא מצליח לארוב לו, אף פעם לא מצליח לנחש את תנועותיו וכמה שארחק, תמיד קרוב לו להתנפל ודווקא מכיוון הגב. נתגושש במעבה הלילה נצרח כמו חתולים מיוחמים נקרע בשר, ננעץ שיניים לקול טרטור המזגנים אבי שבשמיים מזוג לי ארק סחט את הבקבוק עד טיפתו האחרונה ותן לי לעשן עצמי לדעת אחר כך נדבר על אמונה. המשהו מתערבב לי בסיגריה מרעיד לי את היד בדרך אל הכוס ושוב על עור התוף הוא מתופף לי: רק על עצמך אתה יכול לכעוס. אני אף פעם לא יודע לענות לו, אף פעם לא יודע לחבוט במלותיו הוא חמקמק וחלקלק ואין צורה לו והוא יודע לנצל את המצב נתגושש במעבה הלילה נצרח כמו חתולים מיוחמים נקרע בשר, ננעץ שיניים לקול טרטור המזגנים אבי שבשמיים מזוג לי ארק סחט את הבקבוק עד טיפתי האחרונה ותן לי לעשן עצמי לדעת אחר כך נדבר על אמונה. עוד מעט יפציע בוקר והמשהו יתפוגג כמו חלום ושוב אוכל לומר הכל בסדר אף על פי שכלום לא במקום אבי שבשמיים מזוג לי ארק סחט את הבקבוק עד טיפתו האחרונה ותן לי לעשן עצמי לדעת אחר כך נדבר על אמונה. אחר כך נדבר...
2.
המהום 02:06
אני רואה את הבקתה, ביתית, מרוחקת. אולם רחב ובו שולחן נמוך עשוי קורות עבות, ואש חמה וממכרת מאכלת גזעים באח, עשנה הסמיך מטפס בארובה וממנה אל השמים האפורים הצלולים, והאויר השקוף משתולל בין טיפות הגשם הניתכות אל גג הרעפים האדום, העשוי בשיפוע חד, מעל לאדני החלונות החומים. ובחוץ מתרוצצת הים, רוקדת באושר לכבוד החורף שסוף סוף הגיע, מריצה את גליה לכבודו, לאחר קיץ ארוך בו הזיעה תחת השמש הקופחת. לרגע שוכחת את הכאב שבכל ספינותיה הטרופות ועל אנשים שהיו בה ולא חזרו אליה עוד, ולרגע, מתוך השמחה, שוכחת שגם כעת מישהו מפליג בה ממקום זר אחד אל משנהו, או אולי הפעם, בכל זאת, אל בית. וזעקה יחידה באה מן הים וחודרת את קירות הבית. נימים נרעדים. מן כווץ. ספינותיה הטרופות בתוך השמחה. וכל הזמן הזה את מחזיקה את ידי. אני מביט בך, בפנייך. את מצולקת כמוני, ושנינו יפים, ואת שואלת אותי מה היה, ואני אומר, אני רואה את השדה הירוק, רטוב בטל הבוקר, נפתח אל עצי הפקאן.
3.
הרופא אמר לי שאני חייב להפסיק ושכדאי שאגור ליד מים, אז בינתיים יש לי דליפה בכיור ואני לא מצליח להתחיל כבר שנתיים. חולפים מחר ועוד מחר ושק התירוצים שלי נגמר, אני כמו ילד מסוחרר מההיצע, מהביקוש ובעיקר מרגיש תלוש, אוסף מיחוש ועוד מיחוש ושוב נפער. קרן שמש מאוחרת שפוגעת בתריסים נכנסת בסלון לשבור את הכלים, התודעה שלי סמיכה בתוך המצעים והרצפה שלי תקרה וכל הסל שלי ביצים וכבר שלושה ימים אני לא יכול לישון כי היא פגעה בי עם משפט שעף מהאוזן לגרון ושוב אמרה שזה הקש האחרון אבל אולי היא משקרת ויש לה עוד המון. אבל היום היא מגישה לי זר קוצים באגרטל, לזכר התמימות. מזליגה דמעה סמלית מהעין השמאלית, בשם ההתפכחות. חולפים מחר ועוד מחר ושריר הלב שלה נגמר, כבר נעשה לה מאוחר. היא מבינה את זה פתאום באמצע או בסוף כל יום, נמתחת ופוקעת כמו מיתר. פיה טובה, פיה רעה, אני רק עוד איזו יד שמחפשת אחיזה על צלע הר, בעיר שלווה, בכתם צבע על מפה צולל עמוק מדי בכוס ריקה.
4.
מחמת הספק נא זכי גם אותי כאחד האדם השוגה. קו הגבול בין הזמן לבין האמת הוא היום בו אקבע את מותי. תחת עץ ערבה את תשבי ותבכי צעירה כביום הראשון. עננים ארוכים ושמים של דם ימרקו אבנים בגרון. כל הלילה כאבת ולא תדברי כי יבשו מלותייך מזמן ועל בדל הבטחה עד מתי תרכבי, עד מתי תרכבי ולאן? תחת עץ ערבה נשימות תספרי אבודה כביום הראשון. עננים ארוכים ושמים של דם ילטפו בלבך עוד קרחון. מחמת לבבך נא ברכי את דרכי כאחד האדם התועה. קו הגבול בין עכשיו לבין הספק הוא הזמן היחיד הנראה. תחת עץ ערבה לחדול תבקשי יפה כביום הראשון. עננים אדישים ושמים של סתם יחטפו בלי משים עפיפון.
5.
בפושקר על המרפסת אין שום זכר לשואה סבתא נשארה בבית ורשה רחוקה מכאן ועד לגטו הדרך ארוכה בפושקר גם הערב לא נערך טקס לרגל יום הזכרון ואין עשן בלי צ'ילום ואין חדר בלי חלון אז עוד מעט נדפוק שני פאפים מקלחת ולישון בפושקר דרך קבע אין יד אין שם אין מצבה אבל יש חומוס ופלאפל וגם טחינה לא רעה כי לפעמים אולי גם גטו הוא עניין של החלטה
6.
פרדייס ביץ', גוקרנה, קרנטקה, הודו, אסיה. ינואר, אלפיים וארבע, המילניום השלישי. ה'תשס"ד. מזה כמה ימים יוצא שקלאודיה נמצאת היכן שאני נמצא, או יוצא שאני נמצא היכן שקלאודיה נמצאת, וכבר ברור שמשהו צריך לצאת מזה. והנה היא שוב פוסעת יחפה, והנה היא שוב מתיישבת לצדי. קלאודיה יפה. אנחנו משוחחים בשקט, אני מסיט קווצה משיערה. רגע של שתיקה. קלאודיה שואלת: what do you think about the Israeli-Palestinian conflict? What do I think? You have to understand, Claudia, I came here to be away from all this. I don't want to know about it now, you know? But if you insist, I'll tell you – I don't feel good about it. Not at all. And it's complicated and all. I've seen things, Claudia, no one should ever see. But on the other hand, what choice do we have? You know? I wish, I truly wish we all had some peace, especially after being in combat. איזה קומבט, איזה? הייתי במודיעין – שלוש שנים עם אזניות על הראש. אבל קלאודיה לא צריכה לדעת את זה. לא עכשיו, כשאני מצליח לדייק אצלה את השילוב בין החרמנות על הלוחם לבין הרחמנות על הילד האבוד. אנחנו שותקים ומביטים, קמים והולכים, נשכבים על המזרן בחושה שלה, מתפשטים. Say Claudia, אני אומר ברוך, תוך שאני חופן את שדה השמאלי (זה שליד הלב), Are you German? היא מביטה עמוק אל תוך עיניי ואומרת, No, I'm Austrian. Well, close enough, Claudia, close enough.
7.
אנחנו יוצאים לסיור באטלנטיס, על סיפון הרפסודה הקפטן מוכן. לא לשכוח להביא מגפיים, והכי חשוב- להגיע בזמן. אין צורך לחשוש – הכל מאורגן על פי תקנות של משרד התרבות, המדע והספורט והמועצה הארצית למניעת תאונות. אפשר לשמוח בכל הכוח לעשות גלגולים באויר להרגיש איך ביחד מגרשים את הפחד לבלוע צפרדע ולפצוח בשיר (מוכרחים להיות שמח. מוכרחים). אנחנו יוצאים לסיור באטלנטיס- קחו מטריות, יהיה קצת רטוב והביאו גם שק מלא מצברוח מהגבעות החומות אל הים הצהוב. בתכנית- כל הערב נשיר ונחליף חוויות ויהיו גם פרחים ומופע שקופיות כולם ילבשו חג בחולצות לבנות ובמשך דקה נתאפק לא לצחוק. ועכשיו- כולם לשמוח בכל הכוח והעיקר לא לפחד כלל עוד נפגש מחר בשש אם רק תהיה לנו טיפת מזל. כולם לשמוח בכל הכוח אפשר להדליק את האש בארבע שורפים את הגשר הבשר יהיה מוכן בחמש. אנחנו לומדים לצאת מהקצב, לשכוח הכל וללכת עקום. אנחנו לומדים לנגן על העצב, לבנות באויר ולברוח מכלום. אנחנו יוצאים לסיור באטלנטיס. כולם לשמוח בכל הכוח בכל הכוח שנשאר.
8.
ישחקו הילדים לפנינו. ישחקו וימותו עלינו. ישחקו עד ליום אחרון, במקרה הטוב יחזרו בארון. נעמדה בנות על הרציף עטופות היטב באפודה וצעיף ננופף עד יעלם אחרון הקרונות יצאנו נשים – נחזור אלמנות. יתדפקו אז שרים על דלתנו בקול רם וחמור יחלקו צערנו לעינית מצלמה ינגבו את ענינו באצבעות הטבולות בדם נערינו- יאמרו לנו: 'היו חזקות, לבושות שחורים אך נחושות וגאות'. אז נשיבה להם בפנים חתומות: צאו לבדכם לשחק בקרבות! יעמדו בנותיכם על הרציף עטופות היטב באפודה וצעיף ינופפו עד יעלם אחרון הקרונות יצאו ילדות – יחזרו יתומות. שישחקו השרים לפנינו, ישחקו וימותו למעננו, ישחקו ויניחו לנו לישון עטופות בגברים ולא ביגון. בנות על הרציף עטופות היטב באפודה וצעיף מנופפות עד נעלם אחרון הקרונות יוצאות נשים – חוזרות אלמנות.
9.
רציתי 04:13
רציתי רק לומר שהתבגרתי, שלמדתי לקבל את השינוי ושהראש שלי ממש-ממש בסדר ושגם לעצמות עשו מיפוי. ששוחחתי עם עצמי על החיים והסקתי מסקנות ממש נוקבות: שכדורגל משחקים תשעים דקות ושאם חלב נשפך, אז אין על מה לבכות. רציתי לקלף את השמיים, לקפל ולהגיש לך בקופסא, ואת תלכי איתה בדד על קו המים ואולי תרגישי קצת יותר קרובה אליי. אני יודע, לא כדאי לשגות באשליות – תמיד יהיה שם חור שחור שאני אפילו לא יכול לראות, אבל לפעמים יש איזה חסד באויר של הלילות. רציתי לבשר שהתחברתי: אני מבחין בין פוקצ'ה לבריוש, ואם אני רוצה גבינה וחסה, אני מזמין מקום תשעה שבועות מראש ושוחה כמו דג בים המבטים, ומפהק בסמליות כשמאוחר, מכריז שיש לי יום ארוך מחר כמו מי שלא יודע את הלילה ולא זוכר את המדבר. רציתי רק לשאול אם התקבלתי, אם השארתי את הרושם הרצוי ולכן החל מיום ראשון בתשע הפוטנציאל שלי יבוא לכלל מיצוי מלא. אני אהיה כוכב עולה בשמי הפלואורסנט, אהבהב עצמי אל שורש מהות האקסיסטנט או לפחות ארוויח עוד חצי קליינט. רציתי לפסל אותך בשיש ולצרוב אותך כמו שקט בבשר ולהבטיח שהכל יהיה בסדר ומה שאין היום ודאי יבוא מחר לכל המאוחר
10.
יקירתי, אני כותב אלייך מעברו האחר של המזרן בבדלו של עפרון, לאורו של נר קטן על איך שככל שעף הזמן אני נעשה גם לעצמי קצת לא מובן האם את מרגישה? ואילו הגנות את מפרישה כדי להמשיך לחלום? ובזמן האחרון יש אור בקצה המנהרה והוא מפריע לי לישון נעשה קפה ונרגע נעשן משהו נשתדל שלא להפגע עבר עוד יום. יקירתי, אני כותב אלייך מעברו האחר של המזרן מברק בהול על גידולי דגן קבוצות מורדים בפקיסטן והסברים אופטיים לגבי הקשת בענן האם את מרגישה? ואילו הגנות את מפרישה כדי להמשיך לנשום? כי בזמן האחרון יש אור בקצה המנהרה והוא מפריע לי לישון נעשה קפה ונרגע נעשן משהו נשתדל שלא להפגע מחר יהיה שלום ובכלל לאחרונה אני מרגיש שהתמונה לא משתנה וזה מבהיל אותי מאוד חשבתי להמשיך לנדוד לפני שבאת בואי נמשיך לנדוד יקירתי, אני מביט עלייך מעברו האחר של המזרן בקצה היום, בדעוך עוד נר קטן ואת כבר ישנה מזמן וגם אני, אעפס, נעשה קצת מעונן נעשה קפה ונרגע עוד לא עבר הזמן ....ובזמן האחרון.... אור.... מנהרה.... מפריע לי לישון.... קפה ונרגע? נעשן משהו? מישהו נפגע? בינתיים יש עוד זמן.

credits

released November 28, 2012

הוקלט באולפני "תשע", “פלוטו", אצל יואב ואצל נעם
טכנאי הקלטה ומיקס: נעם לוינברג
מסטרינג: טלי כ"ץ
עיצוב: נעמה ובעז פיין
צילום עטיפה וצילומי רחוב: דוד שושן
צילומי בית: מיכל יניב
צילומי הופעה: יואב היינבך

license

all rights reserved

tags

about

yoav talmor Israel

contact / help

Contact yoav talmor

Streaming and
Download help

Report this album or account

If you like yoav talmor, you may also like: